ממדריך חבורות רחוב להוראה - חלק ב - המרכז הניסויי

מאת: אלי אבני 25/12/2007

את עבודתי הראשונה במסגרת בית ספרית עשיתי ב'מפנה', בי"ס מיוחד לנערים מתקשים. חגגתי. בית ספר ששילב בתפיסתו עבודת חבורות והוראה. לאחר מכן הגעתי לחטיבת ביניים במבשרת, אביבה ברגר מנהלת. את כניסתי לעבודה סגרנו בריאיון העבודה, זכיתי במקום עבודה שנתן לי אפשרות להתפתח ולהביא לידי ביטוי כל שידעתי ועשיתי. לאביבה חלק ניכר בכך.

היה לאביבה רעיון, קראה לו 'מרכז ניסויי', כל הנערים הנושרים הסמויים והגלויים יקלטו ע"י המרכז. תרצו מן בי"ס בתוך בי"ס, תרצו 'חושבים אחרת' בתוך השגרה. בשנה הראשונה המורה צדוק לימד חשמל על לוחות חשמל מיוחדים שתרמו לנו ב'מפנה'. אט אט הנערים שנפלטו זרמו אלינו, בשעות הלימוד ואף מעבר להם. מאביבה קבלתי שעות שפינתה לפרויקט. מקצינת ביקור סדיר, שולה גבאי, קיבלתי עוד שעות. מורים הפנו אלינו תלמידים (לפעמים קצת נפלו בפח ומיהרו להיפטר מתלמידים שעדיף היה שישארו בכיתות), הרביתי לעשות ביקורי בית ולהכיר את המשפחות (דבר שהיה לשגרה בחיי כעובד חבורות). בשלב מאוחר יותר בנינו 'פינת חי'.

הנערים אספו גזעי עצים, הביאו כלי עבודה ובנו. דפקו, ניסרו, חיברו ועשו רעש. צדוק מנצח על התזמורת עם הידע הטכני הרב שלו. כל החטיבה שמעה ועקבה בדאגה. בתוך ביה"ס נבנתה הפינה. לאחר חודשי עבודה עמד כלוב מקסים העשוי מגזעי עצים ועמודים בלב המבנה. ביה"ס היה קטן ובנוי כולו בצורה מעגלית, ללא פרוזדורים, חלל אחד גדול. זה היה מסריח.... זאת אומרת , הכלוב הסריח מהגללים..... ילדים שכבו בכלובים וזכו בפינה חמה. היו לא מעט ילדים שלא היו שייכים לחבורה שמצאו מקלט בכלוב. זכור לי נער אחד, בן לאישיות ידועה שחייו לא היו קלים בחטיבה, החיות היו לו לחברה והכלוב למגן. כל בית הספר קיבל ריח ארנבות, לטעמם של אחדים זה היה מסריח מדי. את האוכל הביאו הילדים, מי קצת עלים ומי חצי סנדביץ' של חברו. קיבלו אחריות בטיפול בבעלי החיים. עובדיה, אב הבית האהוב שלנו, לימד אותנו ללכת לפחי האשפה של הסופרמרקט, המון עלים נזרקו שם.

ריח של עלים, ארנבות וקקי בכל ביה"ס.

קיבלתי מצלמת וידאו (אז היו מצלמות גדולות מאוד) ממחלקת הרווחה. באותה תקופה עבדתי עם חבורות רחוב בירושלים ועשיתי עימם סרטים על המתרחש בחייהם. משרד הרווחה מימן יחד עם עיריית ירושלים חלק מהפרויקטים הרבים שעשיתי. שמואל חברי שהיה פרסומאי ידוע, יחד איתי, פיתח שיטת טיפול בנוער. זכינו להערכה רבה ואף תעודת הצטיינות. מצלמת הוידאו יצרה מסגרת פעילות חדשה בחטיבה, צילומים, אחריות ואף קבוצת נוער של בוגרי החטיבה נפגש איתי בערבים (בחדר שקיבלנו במתנ"ס המקומי). תכננו, כתבו ושיחקו שעות רבות.

שעות שקיבלנו מקצינת הביקור הסדיר, שולה, שתמכה בנו ודחפה את הפרויקט אפשרו לנו להעסיק מורים נוספים ב 'מרכז'. בתחילה היו אלו מורים של 'ביקור סדיר' אשר ישבו ותמכו בנערים. שנתיים ושלוש עברו כאשר ה'מרכז' מקבל אט אט צביון, המורים והתלמידים מאמינים בחיונותו ובחשיבותו. ניסיוני מהרחוב איפשר לי ליצור דיאלוג אחר עם התלמידים והיו כאלו שבבוקר, כאשר הגיעו לבית הספר, הראו לי את גוש החשיש שלהם. בהתחלה בחנו אותי ואחר כך כבר יכולנו לדבר בנדון. ידעו שראיתי רבות וסמכו בהחלט על הידע שלי ועל רצוני להיות לצידם. עבודה עם ביקור סדיר והרווחה במבשרת נתנו לנו את היכולת לבנות לנערים מוסד קטן שקלט אותם ונתן להם מענה. את הטיפול השיקומי עשו עובדי הרווחה. 
Comments