מלגות - לא פעיל

מלגות GOODTEACHER ע"ש שושנה ודן אבני ז"ל
מלגה למורה המגוון בדרכי ההוראה ע"ס  ש"ח
 
הורינו – דן ושושנה אבני ז"ל –  
סימלו בחייהם את תולדות המדינה. הקמת משפחה, חיים 
בכפר ברוך ובדימונה, לימודים בגיל מאוחר (שושנה האם – עבודה סוציאלית, דן האב – אדריכלות נוף). 

אהבת המדינה והרצון לתרום היו חלק מתפיסת החיים של דור המתיישבים, של הורינו.

המילגה מוקדשת לזיכרם על מנת לקדם את רעיון ההצטיינות והתרומה לחברה. כמותם בחייהם.

אלי ועופר אבני


על דן ושושנה אבני, כתב גיא אבני בעבודת השורשים שלו, להלן.

דן זילברשטיין
אב: משה זילברשטיין, מקצוע – חייט, אם: חווה זילברשטיין, אם חורגת: זהבה זילברשטיין.
עלו מ: בוקרשט 1951 
לכפר ברוךולאחר מכן גרו בהרצליה. מאחר וסבא דן נפטר לפני שנים רבות אין לנו מידע רב על משפחתו.

סבא דן: נולד בשנת 1922 בבוקרשט, בירת רומניה. עלה לקיבוץ חניתהבשנת 1936 כחניך ה"שומר הצעיר".
התגייס לבריגדהבשנת 1941, לחם באירופה ובאפריקה במלחמת העולם השנייה. אפריקה השתתף בקרבות על טוברוקואל עלמיין.

סבא קיבל מספר מדליות כלוחם נגד הנאצים, סבא דן סיפר לאבי ואחיו כיצד כחיילים ישראלים בצבא הבריטי שיחררו יהודים ממחנות הריכוז. הוא סיפר כיצד הבריחו אותם במשאיות מגרמניה לאיטליה, נהגו להחביא אותם במשאיות כדי שהבריטים לא ישימו לב לכך. באיטליה עזרו להם לעלות לאניות מעפילים. על השתתפותו בהצלת יהודים קיבל מדליה ממדינת ישראל

מדליה שקיבל על השתתפות בקרבות באפריקה.

מדליה שקיבל מהמדינה כלוחם בנאצים ותיקמלח"הע השנייה.


סבא דן שלמד לטינית ברומניה והיה בעל כישרון מיוחד לשפות, הוא למד תוך כדי הלחימה באירופה את השפות המקומיות כאיטלקית וצרפתית. הוא ידע רומנית, לטינית, צרפתית, איטלקית, עברית, יידיש ואנגלית.

לאחר סיום המלחמה הצטרף 
למשמר הירדן(ישוב אשר הוקם ע"י הפלמ"ח לגדות הירדן) יחד עם קבוצת חיילים מהבריגדה אשר היו מזוהים עם האצ"ל. למרות שגדל בתנועת ה'שומר הצעיר' הצטרף לאצ"ל ולמעשה בסתר ליבו היה מעט נטע זר והשתתף בפעולות רבות של ה'הגנה', בתקופה בה המחתרות שיתפו פעולה. מלבד זאת, סבתא מספרת שבני משפחתה ממשמר הירדן היו קוראים לסבי להצטרף אליהם לפעולות הפלמ"חשכן הכירו אותו ואת מעשיו. במשמר הירדן הכיר את סבתא שושנה אשר הייתה אף היא בצבא הבריטי והגיעה לישוב אחריו. מאז לא נפרדה דרכם.

משמר הירדן נפלה בידי הסורים, סבתא שושנה עזבה קודם לכן את המקום עם הנשים והילדים, סבא דן היה מחוץ לישוב בעת שנלקח בשבי. בתקופת המלחמה בארץ ניצל סבא דן כמה פעמים ממוות באורח נס. פעם אחת, כאשר הגניב נשק למשמר הירדן נתפס בישוב הערבי תל חנן, ליד חיפה, עמדו להוציאו להורג בתליה והוא ניצל ברגע האחרון ע"י הבריטים. בלחימה על הישוב 
סג'רההיה בין שלושת הלוחמים האחרונים שנותרו וברגע האחרון, שוב, הגיעו לוחמים יהודים וחילצו אותם. סבי השתתף בפריצה לכלא עכו(סיפר שהוציאו את האסירים בדיוק כמו שהבריחו את היהודים ממחנות הריכוז. החביאו אותם עמוק במשאיות).

לאחר מלחמת השחרור עברו סבי וסבתי לכפר ברוך, שם התגוררה משפחתה של סבתי. לאחר שנה קבלו משק מהסוכנות היהודית, סבתא עבדה במשק וסבי היה בין מקימי 'גולני'יחד עם הלוחמים האחרים שהגיעו איתו מהבריגדה. סבא היה אמור ללכת לקורס קצינים, אך סבתי התנגדה שכן היה לה קשה לבד במשק עם שלושה ילדים קטנים. 
בשנת 1950 נולדה דודתי חוה אשר נפטרה בגיל שמונה ממום בלב.
בשנת 1953 נולד 
אבי - אלי.
בשנת 1955 נולד דודי - עופר.

סבי שחזר למשק בכפר, נקרא באמצע שנות החמישים, ע"י בן גוריון, להדריך עולים חדשים בנגב. שוב עזב את המשק ואת סבתי לבד עם הילדים ובמשך השבוע גר בנגב והדריך את העולים בחקלאות ואף בשגרת חייהם החדשים בארץ.

לאחר שדודתי נפטרה קשה היה לסבתי להישאר במושב והמשפחה עברה 
לישוב הקהילתי מבועים, בשנת 1963, סבי המשיך להדריך בישובי הסביבה ולאחר מכן קיבל הצעה להיות מנהל מחלקת הגנים של העיירה 'דימונה'

כאשר גרו בדימונה, למד סבי אדריכלות גנים ואף זכה לעובד מצטיין ארצי כמנהל מחלקה. בשנת 1978 יצא לפנסיה מוקדמת וחזר עם סבתי 
לעמק יזרעאלוהם גרו בנצרת עד פטירתו בשנת 1984 בגיל 61.

שושנה מזרחי
נולדה בשנת 1920 בפורייה אשר בגליל. משפחתה הגיעה מכורדיסטן לאחר יותר משנה בה הלכה ברגל מהעיר 'שרנש' אשר בצפון עירק. סבתא שושנה נולדה באוהל בתקופה שמשפחתה מחכה לאישור לעלות לקרקע מושב כפר ברוך. סבתא שושנה, בת בכורה לטובה ואליהו מזרחי. לסבתא היה אח בשם רחמים ('רחמוני') ז"ל, אחות בשם יונה ז"ל וכן אסתר ומלכה.

סבתא מרבה לספר על חייה בכפר (היא ואימה טובה לא הצטרפו למקימי הכפר בשל החשש לחיים הקשים ורק לאחר מספר חודשים הורשו להצטרף לסבא רבא אליהו), כילדה למדה בחדר בו למדו כל הכיתות יחד (כך מצאה עצמה 'קופצת' כיתה כי לא היו ילדים לכיתה ח', או שמצאה עצמה מחליפה מקום של מורה שרץ לרפת...), מעט ילדים למדו בכפר ואלו שנותרו בחיים שמרו על קשר ככל הניתן. סבתא מרבה גם לספר על ילדות בחצרו של 
אלכסנדר זיידשהיה חברו הטוב של אביה וכיצד ביתו ציפורההדריכה אותם בספורט. היא זוכרת את אימה טובה עורכת שולחן למפקדי 'ההגנה' אשר נהנו מהמאכלים המזרחיים אשר הכינה, וכיצד בלילה מגיע אורט וינגייטלחלוק סוד עם סבא רבא.

סבתא גם מספרת על התנשאותם של בני 
נהלל, המושב השכן, מול בני המושב אשר ברובו הגיע מארצות המזרח, 'כפר סלט' קראו לו בלעג. לא תמיד החיים במושב היו קלים, סבתא טובה נפטרה בגיל שלושים ושמונה עם לידת האחות הצעירה אסתר (אתי) וכל נטל גידול הילדים נפל על סבתא שושנה. (סבא רבא אליהו היה מפקד הנוטריםבנהלל והתקשה להתפנות למשפחתו).

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התגייסה סבתי לצבא הבריטי ונשלחה לשרת באלכסנדריהשבמצרים. לפני כן הספיקה סבתי לדאוג למשפחה אומנת לאחותה הקטנה ולפנימיות לאחיות הגדולות יותר (סבא אליהו נישא לאישה זרה וגרם לקרע במשפחה).
את שירותה הצבאי זוכרת סבתא לטוב, כיצד שלחו חלקי טנקים לחזית (עבדה במחסן לחלקים) עם ברכות לחיילים הישראלים, כיצד ביקרה בפירמידות ובמצרים, כיצד אביה שלח לה מהמשק ירקות ופירות. עיקר סיפוריה מתייחסים למסעות שערכה 
ברכבת העמק לדמשק או בטרמפים, כחיילת, לבירות ולבנון. 

לאחר שחרורה הגיעה סבתי למשמר הירדן, כאשר ירדה מהאוטובוס חיכה לה סבי (בקשו ממנו לדאוג למתיישבת החדשה) מאז, היא מספרת לא עזב את ידה. לאחר נפילת משמר הירדן (סבא הגיע מהאצ"ל ואילו סבתא מהפלמ"ח אשר סירב לעזור במלחמה למשמר הירדן כי היו בו אנשי אצ"ל) הגיעו לכפר ברוך, שם הקימו את ביתם, נישאו בשנת 1947. סבתא שושנה עבדה במשק בעוד סבי היה בצבא, עיקר העבודה הייתה ברפת ובשדה. במשך השנים נולדו להם שלושה ילדים: הבכורה חוה אשר נפטרה בשנת 1956. אלי, אבי, נולד בשנת 1953, ואילו עופר נולד ב1955.

לאחר מות ילדתה חוה, חלתה סבתי והרופא המליץ שיעברו מן המשק, כך עברה המשפחה למבועים שבנגב, שכן סבי היה מדריך חקלאי באזור. במבועים עבדה סבתי כגננת והחלה לחזור לעצמה אט אט, לאחר כשנתיים קיבל סבי הצעה לעבוד כמנהל מחלקת הגנים בדימונה, כמו חלוצים נענו השניים לאתגר ועברו לדימונה

סבתי החלה לעבוד במועדון עיוורים ועם ילדים בעלי פיגור שכלי, מכאן הגיעה ללימודי עבודה סוציאלית 
באוניברסיטת באר שבעבגיל ארבעים. סבתא השתלבה בעיריית דימונה ואף ניהלה את האגף הקהילתי בעיר.

כאשר אבי עזב את דימונה כדי ללמוד בירושלים והאח עופר עבר אף הוא למרכז הארץ, החליטו סבי וסבתי לחזור למקורות ולהצפין שוב לעמק יזרעאל, שם מצויה כל משפחתם. סבי נפטר מיד לאחר המעבר וסבתי עדיין מתגוררת בעמק, כעת היא בבית אבות בטבעון, כמה מאות מטרים מביתו של אלכסנדר זייד וכמה קילומטרים מביתה בכפר.

ביום שבת ו אלול תשס"ח, 6 באוקטובר 2008, נפטרה שושנה אבני לאחר מחלה ממושכת.
 

יהי זכרם ברוך
Comments