הרהורים

קצת הרהורים:

למזלי יצא להיפגש עם אנשים מוכשרים מסביב, אלו שתמיד יכולתי למצוא בהם משהו שמשלים אצלי משהו. החבירה הזו יצרה מפגש יצירתי ונתנה לי אפשרות לחגוג. אני לא אלך לעבודה בלי חשק. אם אין לי חברים שאותם אוכל לשתף, איתם אוכל קצת לרכל, כי לבד אלך לאיבוד. דומני שרובנו. זהו גורלו של זאב בודד, כמוני. זהו מזלו, היכולת לילל בלהקות, לשחר לטרף.

מורה טוב הוא תולדה של הרבה דברים. קודם כל של החיפוש. מחפש להיות טוב יותר ממה שהיית בשיעור הקודם. תלמידים דיברו, אני לא הייתי מרוכז, מעניין. לחפש רעיון, פרטנר, תלמיד מדליק, סיפור מבריק. הכול. ואחר כך זה הטאץ'. לגעת. לגעת בתלמיד, להגיד לו משהו נכון בזמן נכון וכול זמן הוא הזמן. 

אנחנו מכירים את זה. תגידו לי אתם, מה עושה לכם מפגש טוב ומרגש עם תלמיד? הכול. צריך ליצור את זה, לחדד את החושים, כמו זאב המשחר לטרף, רעב. ואחר כך זה ההברקה, אותו ניצוץ שמבעיר לנו את הישבן לקראת הקתרזיס שבסיומו נאמר: 'בשביל זה אנחנו כאן...' (מה חשבתם שבשביל המשכורת? אתם יודעים מה? הגיע הזמן להפסיק להתלוצץ סביב זה, מגיעה לנו משכורת...)

ההברקה היא מתת, או, שילוב של היכולת לחפש עם הנגיעה. תלמיד ייתן לך רעיון מופלא, אם תהיה קשוב, וכך גם חבר לעבודה. ואחר כך בא האומץ. בשנים האחרונות אמרו לי בעלי תפקידים עם ניסיון ומעמד : 'אין לי אומץ...' אמרו זאת גם בפרהסיה, אחרי שיצאנו להרפתקאות משותפות ('מוזיאון חי', 'ימי שדה ספרותיים'). אחרי כל אלו, זה כבר זורם.
Comments