גיוון דרכי הוראה

הקדמה


את האמת, למי יש הזדמנות לעמוד ולשאת דברים מול קהל נלהב שכזה, קהל שנעול איתך באותו חדר, כולו קשב וצייתנות. (יש להם ברירה?............)

למי עוד יש הזדמנות לעמוד מול קהל נלהב שכזה, על השיניים יש להם מערכת ברזלים ששווייה יקר משווי הרכב שלך. ג'ל על השיער מפאר את מיטב המוחות הרעננים, מחוברים ישירות לכל אתר אפשרי, בידיהם שולחים SMS לבורסה.

למי עוד יש זמן איכות אמיתי, כמונו המורים, לדבר איתם. לדבר עם הנוער שבעוד עשר שנים ישנו את העולם. מאחר והעולם לא נראה מי יודע מה, יש סיכוי למשהו טוב..

את האמת, למי עוד יש עסק עם דור שמראש התנתק מאיתנו וקורא לעצמו 'הדור השלישי'. כאילו קפץ דור. צרכני תקשורת בלתי נלאים (בשיעורים יש לי טריק ידוע – לא שלי – שנקרא: 'חבר טלפוני' – אני מרשה להם לטלפן לכל אחד, בזמן השיעור, ולענות על שאלות קשות:"מי אמר 'גם אתה ברוטוס?'""מהו שמה האמיתי של ה'מונה ליזה'?""מה פירוש המילה תשורה'?" חשוב להיות עכשווי, להתייחס למתרחש בתקשורת.

אם נתעלם מהחצ'קונים, מהידע הפנטסטי שלהם בנושאים שקשים לנו, נגלה שעל הכיסא ממול יושב פרטנר. אמנם לפעמים מפהק, חולם על זו שליד, אבל פרטנר. אנחנו צריכים להגיע.

אני המורה, האיש הכי חשוב בבית הספר (הרבה טווסים מסתובבים במוסד הסגור בו אנחנו עובדים, מאוהבים הם ביכולת הצווחה שלהם ובכושרה להקפיא תלמיד חף ואף אשם. אבל אני, אני חשוב יותר, גם אם יכולת הצווחה שלי פחות מרשימה. אני האיש בחזית. אני האיש שנושא חזון קטן מול כל כיתה, גם אם הנוצות שלי מרוטות יותר. נראה אתכם בלעדי?)